<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ו</h1>
<h2>דף כד.</h2>
הפודה את המעשרות לעצמו בין שהיה שלו בין שנפל לו בירושה בין שניתן לו בטבלו במתנה הרי זה מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ד' נותן ה' שנאמר ואם גאל יגאל איש ממעשרו וגו' (ע"פ רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"ה ה"א), ואשת איש שפדתה מעשר שני שלה לעצמה אינה מוספת חומש דרשו רבותינו על פי הקבלה בפ"ק דקידושין (כ"ד א') איש ולא אשה (עי' רמב"ם שם ה"ב וברדב"ז ור"י קורקוס). ובתו"כ שנינו (בחקותי פי"ב הי"ב) ואם גאל [יגאל] לרבות את האשה איש פרט לקטן ולשם לענין שיכולה לפדותו מרבה אותה (שם תד"ה אלא). אמרינן בפרק הזהב (ב"מ נ"ג ב'), מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש, וכן מעשר שאין דמיו ידועים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה, וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש עליו כדאיתא בירושלמי (מעשר שני דף כ"ג א'), ומעשר שני של דמאי אינו מוסיף חומש עליו (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). שנינו בפ"ד דמעשר שני (מ"ד), מותר להערים על פדיון מעשרו, כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו העברי הא לך המעות האלו ופודה בהן את המעשר כדי שלא יוסיף חומש אבל לא יאמר לו פדה לי בהן וכן אם אמר לו פדה לך משלך אינו מוסיף חומש (ע"פ רמב"ם שם ה"ח עי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל) כדאיתא בירושלמי (שם). אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים ולעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידו כידם (רמב"ם שם ה"ט). וכן מערים ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו כדאיתא בפרק ד' דמעשר שני (מ"ה) ואומר הנותן הרי הפירות האלו מחוללים על מעות שבביתי (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"י) וחוזר המקבל ואומר הרי פירות אלו מעשר על פירות הנותן שזה מועיל כדאמר רבי יוחנן בפרק אין בין המודר (נדרים ל"ו ב' ע"ש). ותניא בתוספתא (פ"ד ה"ו), שני אחים שני שותפים אב ובנו פודים זה לזה מעשר שני כדי שלא יוסיפו חומש (לשון רמב"ם שם הי"א). הפודה מעשר שני לעצמו ונותן את הקרן ולא נתן את החומש אף על פי שאין החומש מעכב והרי נתחלל לא יאכל עד שיתן את החומש ואפילו בשבת גזירה שמא יפשע ולא יתן (רמב"ם שם הי"ב) כדאיתא בפרק הזהב (ב"מ נ"ד א').
